האמת שבא לי לספר משהו אישי, וידוי.
האם אני מיישמת את כל מה שאני מלמדת את ההורים שבאים אלי לייעוץ שינה?
התשובה היא שלא תמיד.
לרב יותר קל לייעץ הרבה יותר קשה ליישם.
אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות אומרת להורים כמה לחץ משפיע על התפקוד ההורי שלהם וכמה חשוב לנשום עמוק בכל פעם שהכעס, חוסר הסבלנות והמועקה משתלטים עליהם. כמה חשוב להבין שהלחץ משפיע על ההורות שלנו ועל התוצאות שאנחנו מקבלים דווקא שאנחנו לחוצים או כועסים. לדוגמא הורה שחושש לקראת הרדמה ומזה שהיא מתארכת וזה גורר הרגשה של ייאוש או אפילו כעס של למה הוא לא נרדם כבר לעזאזל. בדיוק בנקודה הזו שההרגשה שלילית מתחילה להציף את ההורה זה הנקודה שבה היא גם תשפיע על התינוק שמנסה להירדם ותגרור הרדמה ארוכה יותר. וזה בדיוק שגם אני רוצה לשתף שכן גם אני מוצאת את עצמי כועסת, מתייאשת, נכנסת ללחץ ויכולה לצעוק ברגע כזה לתת לרגשות האלה להציף אותי ולנהל את התגובות שלי.
אבל מה, וזה מה שחשוב לזכור שלאחר שזה קורה אני מבינה לגמרי שאני אנושית ומה שחשוב זה לא לכעוס על עצמי שלא הגבתי בצורה המושלמת אלא להבין מה היה הטריגר שהביא אותי לנקודה הזו וברגע שזיהיתי אותו אני אהיה במודעות בפעם הבאה לעצור רגע לפני שהתגובה האוטומטית עולה שוב ולהגיב אחרת. אני אבדוק מה האופציות שלי ברגע הזה של הכעס כדי לא לתת לא לעלות ולנהל אותי ואיך הדרכים המאד אפקטיביות שמצאתי היא לעשות נשימות עמוקות. הנשימות מרגיעות את הגוף ומורידות את מפלס הלחץ, ההתמקדות בנשימה מאפשרת לנו להתנתק מהמחשבות השליליות ובכך להיכנס כבר למצב של רגיעה. וכשאנחנו רגועים זה מאפשר לכולם מסביב גם להירגע.
אני חושבת שמה שחשוב זה להבין שהחיים זה מסע ארוך של למידה וכל יום אנחנו לומדים איך להיות יותר טובים מהיום הקודם.
חשוב לחמול ובראש ובראשונה לא לכעוס על עצמנו ולא להאשים את עצמנו, כי אז אנחנו מכניסים אנרגיה שלילית, כעס, הלקאה עצמית ומעלה את הרגשת הכישלון העצמית, שלרב הולכת ומתעצמת.
בקיצור לא סתם אומרים שהסנדלר הולך יחף. אבל אני סנדלר שלומד לנשום ובכך לשחרר את הכעסים והלחץ ומשפרת את היכולות שלי. נכון אף אחד לא מושלם וכמו שאתם רואים גם המומחה הגדול ביותר, ימצא את עצמו מתמודד עם כל מה שהוא מלמד אחרים.

Comments