השינה השתבשה עם הכניסה לגן? למה זה קורה ומה אפשר לעשות

מאז שהילד התחיל גן הוא מתעורר יותר בלילה? מתקשה להירדם? קם מוקדם בבוקר? או מבקש פתאום הרבה יותר קרבה בלילה?

אתם ממש לא לבד.

הכניסה לגן היא שינוי משמעותי בחייו של ילד קטן, ולפעמים מה שהתחיל בבוקר בשער הגן ממשיך איתנו גם אחר הצהריים ובלילה.

פתאום הילד מתקשה יותר להירדם, השינה הופכת פחות רציפה, שנת הצהריים משתנה או שהוא מתעורר בלילה ומבקש אתכם יותר.

לפני שממהרים לחשוב ש"השתבשה לו השינה", כדאי לעצור ולהסתכל על התמונה הגדולה.

כי שינה לא מתקיימת בנפרד ממה שקורה במהלך היום.

הילד שלכם עבר יום חדש, עמוס ושונה. הוא נפרד מכם, הכיר אנשים חדשים, התמודד עם גירויים, אכל בסביבה אחרת, ישן בתנאים שונים מאד מאלה שהוא רגיל אליהם בבית, ובעיקר היה צריך להסתגל.

וכל זה יכול להגיע איתו הביתה.

למה השינה השתבשה עם הכניסה לגן?

המעבר לגן דורש מהילד הרבה מאוד הסתגלות בבת אחת.

הוא צריך להבין מי המבוגרים ששומרים עליו, מה קורה אחרי ארוחת הבוקר, איפה ישנים, מי ייגש אליו כשהוא בוכה, מתי אמא או אבא חוזרים ואיך מתנהלים בתוך קבוצה של ילדים.

מחקרים שבחנו את המעבר למסגרות חדשות מצאו שאצל חלק מהילדים התקופה הזו מלווה בשינויים במדדי סטרס ובהסתגלות פיזיולוגית. במקביל, מחקרים על שינה מצביעים על כך שהמסגרת והזמן שהילד מבלה בה יכולים להיות קשורים לשינויים בשינת היום ובשנת הלילה.

זה לא אומר שכל ילד יפתח קושי בשינה.

זה גם לא אומר שאם הילד התחיל להתעורר בלילה, הסיבה היא בהכרח הגן.

אבל בהחלט יש היגיון בכך שתקופת שינוי גדולה במהלך היום תבוא לידי ביטוי גם בשינה.

עייף יותר, אבל ישן פחות טוב? זה אפשרי

אחת הטעויות הנפוצות של הורים בתקופת הסתגלות היא לחשוב: "הוא כל כך עייף, אין מצב שלא יישן מצוין הלילה."

אבל עייפות לא תמיד הופכת את ההירדמות לקלה יותר.

ילד שעבר יום עמוס יכול להגיע הביתה כשהוא זקוק לעזרה במעבר מהפעילות לרגיעה. הוא עשוי להיות עצבני יותר, לבקש ידיים, להתנגד למקלחת, להימרח בהירדמות או להתעורר יותר בלילה. לפעמים דווקא כשהגוף עייף, הילד מתקשה יותר "להוריד הילוך".

לכן בתקופת הסתגלות חשוב במיוחד לשים לב למה שקורה בשעות שבין החזרה מהגן לבין השינה. לפעמים הילד לא צריך עוד פעילות.

הוא צריך פחות גירויים, יותר חיבור ויותר זמן להירגע.

ומה קורה לשנת הצהריים עם הכניסה בגן?

שנת הצהריים היא אחד הדברים החשובים ביותר שכדאי לבדוק.

האם הילד בכלל מצליח לישון בגן?

כמה זמן הוא ישן?

באיזו שעה?

האם תנאי השינה שונים מאוד מאלה שהוא רגיל אליהם בבית?

האם הוא ישן פחות מאשר בבית?

והאם השינוי בשנת היום משפיע אחר כך על אחר הצהריים ועל הלילה?

מחקרים שנעשו במסגרות טיפול וחינוך מצביעים על כך שהשינה במהלך היום במסגרת קשורה לדפוסי השינה של הילדים, ושקיימים הבדלים משמעותיים בין מסגרות ובין ילדים. מחקר עדכני אף הדגיש שהידע המחקרי על הדרכים הטובות ביותר לקדם שינה במסגרות עדיין מוגבל.

לכן לא נכון לקבוע כלל אחד כמו "כל ילד צריך לישון בגן" או "שנת צוהריים בגן הורסת את הלילה", צריך להסתכל על הילד הספציפי.

פעוט שמתעורר יותר עם הכניסה לגן

הילד התחיל להתעורר יותר בלילה. מה עושים?

התגובה הראשונה שלי לא תהיה בהכרח לשנות את כל הלילה.

קודם כול הייתי שואלת:

מה השתנה ביום?

האם הילד ישן פחות בצהריים?

האם הוא חוזר עייף מאוד?

האם שעת השינה נדחתה?

האם הוא אוכל אחרת?

האם הוא מגיע לערב מוצף או דווקא רגוע?

האם הוא מבקש יותר קרבה דווקא בשעות הערב?

והאם השינוי התחיל בדיוק סביב הכניסה לגן?

לפעמים כשמבינים מה קורה ביום, כבר ברור יותר מה צריך לעשות בלילה.

אולי פשוט צריך להשכיב מוקדם יותר

אם השינה השתבשה עם הכניסה לגן אחד הדברים הפשוטים ביותר שכדאי לבדוק בתקופת הסתגלות הוא שעת השינה.

אם שנת הצהריים התקצרה, אם הילד מתעייף מוקדם יותר או אם היום שלו הפך עמוס משמעותית, ייתכן שהוא זקוק כרגע ליותר זמן שינה בלילה.

זה לא אומר שכל ילד שהתחיל גן צריך ללכת לישון מוקדם יותר אבל בהחלט כדאי לשים לב לסימני עייפות ולא להיאחז בשעה הקבועה רק משום ש"ככה תמיד עשינו" לפעמים הקדמה קטנה של שעת השינה יכולה לעשות הבדל גדול.

ומה אם הילד דורש פתאום הרבה יותר עזרה בהירדמות?

כאן חשוב למצוא את האמצע.

בתקופה של שינוי זה טבעי שילד יבקש יותר קרבה אפשר לתת יותר חיבוק אפשר לשבת איתו יותרזמן לפני הכניסה למיטה, אפשר להיות נוכחים ולהגיד: "אני כאן. עבר עליך יום גדול. עכשיו אנחנו בבית, עכשיו אפשר להירגע" אבל אין הכרח להפוך בן לילה את כל הדרך שבה הילד נרדם, אפשר להיות מאוד מכילים ובאותו זמן לשמור על גבולות מוכרים ועל סדר פעולות קבוע.

השאלה היא לא:

"האם מותר לי לעזור לו?"

אלא:

"איזו עזרה באמת תומכת בו עכשיו, בלי ליצור תלות חדשה שהוא לא זקוק לה?"

ומה היתרון של ילד שכבר יודע להירדם באופן עצמאי?

כאן נמצא בעיניי אחד החיבורים החשובים בין הכניסה לגן לבין עבודה על שינה בבית. ילד שכבר רכש מיומנות של הירדמות עצמאית לא בהכרח יירדם בקלות ביום הראשון בגן.

הסביבה עדיין חדשה. יש רעשים אחרים, ילדים אחרים, מיטה אחרת, תאורה אחרת ומבוגר שמרגיע אותו בדרך שונה. אבל הילד כבר מכיר את הדרך שלו לעבור מערות לשינה.

וזה יכול להיות יתרון.

במקום ללמוד בו-זמנית גם איך להירדם במקום חדש וגם איך להסתגל למסגרת חדשה, הוא מגיע עם מיומנות שכבר מוכרת לו.

מחקרים על התפתחות דפוסי שינה מצביעים על כך שמיומנויות של הרגעה עצמית והירדמות מתפתחות במהלך הינקות והילדות המוקדמת ונקשרות לדפוסי שינה אצל ילדים, אם כי יש שונות גדולה בין ילדים, לכן אני אוהבת לחשוב על הירדמות עצמאית לא כעל "הילד צריך להסתדר לבד", אלא כעל: יכולת שהילד יכול לקחת איתו ממקום למקום.

אבל חשוב: הירדמות עצמאית אינה כרטיס כניסה לשנת צוהריים מושלמת בגן

גם ילד שנרדם בקלות בבית יכול להתקשות לישון בגן. וזה נורמלי המטרה אינה שהילד יתנהג בגן בדיוק כמו בבית מהיום הראשון.

הוא צריך זמן להכיר את סביבת השינה החדשה.

לכן אם הילד לא ישן בגן בשבועות הראשונים, זה לא בהכרח אומר שחסרה לו "מיומנות שינה" יכול להיות שפשוט עדיין אין לו מספיק תחושת ביטחון במקום החדש.

הילד ישן פחות בגן ואז מגיע הביתה עצבני. מה עושים?

כאן חשוב לא לנסות "להחזיק" את הילד ער בכל מחיר רק כדי לשמור על שעת השינה הרגילה מצד שני, גם לא תמיד נכון להשכיב אותו מיד כשנכנס בדלת כדאי למצוא איזון אחרי הגן אפשר ליצור רצף קבוע ורגוע:

חזרה הבית, הזמן חיבור, ארוחה, מעט פעילות רגועה מקלחת ואז טקס ערב שינה

והכי חשוב: להתאים את הקצב לילד. אם ברור שהוא מותש, לא חייבים למשוך את הערב רק כדי להגיע לשעה הרגילה.

ומה אם הוא מתעורר בלילה ורוצה אותי?

גם כאן כדאי לעצור ולהבין מה הילד באמת מבקש לפעמים זו פשוט יקיצה רגילה לפעמים הוא באמת זקוק להרגעה ולפעמים זו הדרך שלו לפרוק בלילה את כל מה שהחזיק במהלך היום.

בתקופת הסתגלות אפשר לתת מענה חם ומכיל, ובמקביל להמשיך להחזיק את גבולות השינה שהיו מוכרים לילד לפני הכניסה לגן.

אם לפני הגן הוא ידע לחזור לישון בלי עזרה משמעותית, אין הכרח להתחיל מחדש מאפס.

אפשר לעזור יותר בתקופה רגישה בלי לוותר על כל המיומנויות שכבר נרכשו.

לפעמים הבעיה של הלילה מתחילה בכלל בבוקר

זו אולי אחת הנקודות החשובות ביותר בתקופת הכניסה לגן. כאשר השינה משתנה, קל מאוד להתמקד במספר היקיצות או בזמן ההרדמה.

אבל אני תמיד רוצה לחזור צעד אחורה.

איך הייתה הפרידה בבוקר?

איך עבר היום?

כמה הוא ישן בצהריים?

כמה גירויים היו סביבו?

איך נראה אחר הצהריים?

כמה זמן היה לו להירגע?

והאם הוא קיבל מספיק הזדמנות למנוחה?

כי לפעמים הדרך לשפר את הלילה עוברת דווקא דרך היום.

מתי שינוי בשינה הוא חלק מההסתגלות ומתי כדאי לבדוק לעומק?

לא כל שינוי בשינה בתקופת הסתגלות דורש התערבות.

אם הילד ישן מעט פחות, מתעורר קצת יותר או מבקש יותר קרבה, אבל בהדרגה חוזר לעצמו, ייתכן שמדובר בתקופה זמנית.

לעומת זאת, אם הקושי נמשך, מחמיר או משפיע משמעותית על התפקוד של הילד והמשפחה, כדאי לעצור ולבחון את התמונה המלאה.

במיוחד אם אתם מרגישים שהשינה כבר אינה מתאימה לילד כפי שהייתה לפני תחילת הגן.

לסיכום

הכניסה לגן משנה את היום של הילד, ולעיתים גם הלילה צריך זמן כדי להתארגן מחדש.

אם השינה השתבשה, זה לא אומר שכל מה שבניתם עד עכשיו נהרס, לא כל יקיצה דורשת "תיקון" לפעמים הילד פשוט עובר תקופה של שינוי וזקוק לזמן, לקרבה ולשגרה שתעזור לו להרגיש שוב בטוח.

בדקו מה קורה בשנת היום, שימו לב לעייפות, בדקו אם שעת השינה עדיין מתאימה, תנו מקום לחיבור אחר הצהריים, שמרו ככל האפשר על הדברים שכבר עובדים.

ובעיקר, הסתכלו על הילד ולא רק על השעון.

כי שינה טובה לא מתחילה רק ברגע שמכבים את האור. היא מתחילה ביום שהילד עבר.