עייפות יתר אצל תינוקות: סימנים, השפעות ודרכי טיפול

עייפות-יתר מפעילה את מערכת הסטרס של התינוק וגורמת להפרשת הורמונים מעוררים (קורטיזול ואדרנלין), מה שהופך את ההירדמות לקשה, מלווה בבכי ומייצר יקיצות תכופות בלילה. כדי לשבור את המעגל, יש להקדים את שעת ההשכבה ב-20–30 דקות, לקצר את חלון העירות האחרון של היום, ולבצע "נחיתה רכה" עם טקס שינה ארוך ומרגיע יותר שמסייע לגוף להירגע.

 

השבוע נפגשתי לכוס קפה עם חברה שלא ראיתי זמן רב. ברגע הראשון מעט נבהלתי: היא נראתה תשושה, עייפה, ושקיות כהות עיטרו את עיניה.

"מה קרה?", שאלתי בדאגה, "מדוע את נראית כל כך מותשת?".

חברתי נאנחה וסיפרה: "עידו כבר בן שנתיים וחצי, והוא פשוט אף פעם לא רוצה ללכת לישון. לפעמים המצב מגיע למאבק מתיש שיכול להימשך שעתיים וחצי – הוא קם ואנחנו מחזירים אותו שוב ושוב. אני לא מבינה, הוא פשוט לא נראה עייף! הוא מסוגל להתרוצץ בבית עד אחת עשרה בלילה. ניסינו הכל ושום דבר לא עוזר. האמת? הוא מעולם לא אהב לישון. אני, לעומת זאת, גמורה לחלוטין והייתי נותנת הכל בשביל לילה של שינה רצופה משמונה בערב ועד הבוקר".

אם הסיטואציה הזו נשמעת לכם מוכרת ונדמה שגם הילד שלכם "לא אוהב לישון", דעו שאתם לגמרי לא לבד. הורים רבים יעשו הכל כדי שהילד יירדם ויזכו לכמה שעות של שקט: ירדימו על הידיים, ינענעו בעגלה, יקפצו על כדור פיזיו, יציעו פרסים ואפילו ייצאו לסיבוב נסיעה לילי במכונית. ולמרות כל אלה – הילד עדיין נראה ערני לחלוטין. בסופו של דבר הורים מגיעים למסקנה שגויה: "הוא כנראה פשוט לא עייף ולא צריך הרבה שעות שינה".

האמת הפיזיולוגית היא בדיוק להפך.

​

המלכודת הפיזיולוגית: למה חוסר עייפות ועייפות-יתר נראים אותו הדבר?

חוסר עייפות ועייפות-יתר מתעתעים בהורים משום שהם מתבטאים בסימנים חיצוניים כמעט זהים: בשני המקרים הילד יתקשה להתרכז, ייראה מלא אנרגיה ומרץ, ישתולל ויתקשה להירגע.

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא הניסיון "למשוך" את הילד העייף עוד קצת, מתוך מחשבה שאם יילך לישון מאוחר יותר הוא יהיה מותש מספיק ויירדם בקלות. בפועל, התוצאה הפוכה לחלוטין:

• כאשר הילד עובר את "חלון העירות" הטבעי שלו, הגוף מזהה מצב מצוקה ומפעיל את מנגנון ההישרדות.

• בלוטת יותרת הכליה מפרישה הורמוני עוררות וסטרס – קורטיזול ואדרנלין – שמעניקים לילד "גל שני" של אנרגיה מדומה.

• תינוק או פעוט שנמצא בעייפות-יתר מסתובב במיטה, מוחה, בוכה ואינו מצליח להרפות. אם מוציאים אותו מהמיטה ל"עוד סיבוב פעילות כדי שיתעייף", רמות הסטרס רק מטפסות. גם כשהוא סוף סוף נרדם מקריסה, הלילה הופך לסיוט רצוף יקיצות וסיוטים.

• ​

האם הילד באמת "שונא לישון" או סובל מעייפות כרונית?

ילדים המאובחנים בטעות ככאלה ש"אינם אוהבים לישון" הם פעמים רבות ילדים השרויים במצב של עייפות כרונית.

אלו ילדים שמחסירים שעה-שעתיים של שינה מדי יממה. לאורך זמן נוצר גירעון מצטבר: הם הופכים לתזזיתיים, מתקשים לשחק במשחק אחד לאורך זמן, סובלים מסף תסכול נמוך, רגזנות וקושי בשיתוף פעולה. התופעות הללו דומות להפליא לתסמינים של קשיי קשב וריכוז (ADHD).

חשוב לציין: גם במקרים שבהם הילד אכן מאובחן עם הפרעת קשב או פעלתנות-יתר, לשינה מספקת ואיכותית יש תפקיד קריטי. כאשר ילד כזה מקבל את מכסת שעות השינה הדרושה לגילו, הדבר ממתן באופן משמעותי את חוסר השקט ומאפשר לו יכולת ויסות טובה בהרבה.

​

איך מזהים עייפות בזמן? סימנים מוקדמים לעומת סימני עייפות-יתר

הסוד לשינה שלווה טמון בתפיסת חלון השינה ברגע הנכון, לפני שהגוף מפריש אדרנלין: