.png)
תינוק בוכה זה הדבר שהכי מפעיל אותנו בעולם. תמיד נרצה להבין מדוע הוא בוכה ולמצוא את המענה לבכי שך התינוק ולצרכים שלו כדי יפסיק לבכות. רבות נכתב על הבכי של התינוק, שבכי זו דרך התקשורת שלו עם העולם ושעל ידי הבכי התינוק למעשה מספר לנו למה הוא זקוק, מה הוא צריך.
המטפל הישיר בתינוק לומד מה אומר הבכי ולאיזה צורך יש להיענות עכשיו כדי להפסיק אותו. האם התינוק שלי רעב, אולי עייף, אולי קר אולי חם לו, כואבת לו הבטן ואולי הוא משועמם וזקוק לפרצוף ידידותי שישחק אתו ויפיג את השעמום ויענה על הצורך שלו בחברה. "ספרים רבים להדרכת הורים מכילים שורה של טכניקות הסחת דעת ובניהן האכלה או מציצה, תנועה (תוך נשיאת התינוק בידיים או בצורה אחרת) והשמעת צלילים שונים.
מלבד השיטות ההומניות כביכול הללו, ישנן גם גישות קיצוניות יותר כגון מתן תרופות או עזיבת התינוקות הבוכים לבדם. כפי שכבר הוזכר, בכמה ספרים ניתנת המלצה להשאיר את התינוק בעריסתו "שיבכה לו". עצה שכיחה זו ניתנת כאשר תינוקות מתעוררים לעתים תכופות באמצע הלילה". מכאן ש"התינוקות באופן טבעי מתקשרים למטפלים בהם, וההתקשרות הזו מעודדת התפתחות בריאה. כאשר המטפלים הללו אינם מסוגלים להאזין לרגשות עזים, התינוקות חשים שאינם נראים או נשמעים באופן מלא והם יוצרים התחברויות חליפיות עם חפצים דוממים (מוצצים, בקבוקים, שמיכות מיוחדות או חיות פרוותיות, וכיוצא באלה) או עם חלק גוף (למשל אגודל שלהם או שדיה של האם). התקשרויות חליפויות אלו מעכבות את האינטימיות האמיתית ואת ההתפתחות הרגשית הבריאה".
אז מה עושים כשהתינוק בוכה?
"אני ממליצה תמיד להרים את התינוק הבוכה ולהחזיק אותו בידיים. אולם לאחר שמוציאים מכלל אפשרות את כל הצרכים הפיזיים המידיים כגון רעב או קור, המטרה היא לא לשים קץ לבכי אלא להעניק לתינוק תשומת לב ולקבל את הבכי. לאחר מכן, אם התינוק צריך לשחרר לחץ באמצעות הבכי, הוא יחוש בטוח ואהוב.
אין כל טעם לנסות להסיח את דעתו של התינוק מהבכי ,משום שההסחה רק תדחה אותו לזמן מה.
גישה זו של סיוע לבכי גם יוצרת מלכתחילה יחסי הקשבה טובים בין ההורה לבין הילד. הורים רבים אינם ממש מקשיבים לתינוקות שלהם או מעניקים להם את הביטחון הרגשי ואת הרשות להרגיש או לבכות.
כל בני האדם זקוקים לפורקן רגשי והתינוקות אינם יוצאים מכלל זה.
טוב שהתינוקות יבכו, אך לא לבדם."
ביביליוגרפיה: מתוך בכי והתקפי זעם/ד"ר אלטה סוליטר.