מאת גילה פרץ

המגע חשוב וחיוני בכל תקופות החיים. המגע חשוב והכרחי לבריאות הנפשית והפיזית שלנו מהלידה ועד גיל שיבה. אנו זקוקים למגע בכל גיל אחרת אנו חיים בתחושה של ניכור, לא רצויים ולא אהובים. האנשים המעניקים לנו מגע משתנים במעגלי החיים השונים. גם המגע משתנה ונתפס באופן שונה בחיינו הבוגרים לעומת תקופת הינקות.

מעגל החיים הראשון מתחיל בלידה ונמשך עד שהתינוק הולך באופן עצמאי. בשלב זה המגע הכרחי ובעל חשיבות קיומית השווה לצורך במזון, שתייה ואויר לנשימה. ילד שנמנע ממנו מגע של אהבה יגדל להיות אדם שפוף, מדוכא, אפאטי וחולה. לעומתו תינוק שנעטף מיום היוולדו במגע אוהב, יגדל להיות ערני, חייכן, פתוח אל העולם, בעל חושים מפותחים ובעל יכולת להעניק לאחרים.

כל היצורים החיים זקוקים למקור אנרגיה על מנת להתקיים.אחד ממקורות האנרגיה החשובים וההכרחיים לקיומנו היא האהבה. האהבה היא זו שמאפשרת לנו לקום כל בוקר אל יום חדש.
להיות אהוב מקנה בטחון, בונה הערכה עצמית, מרפה מתחים ומעורר בנו תחושות נעימות. אין גיל שבו אדם אינו זקוק למגע של אהבה. תינוק זקוק לאהבה על מנת לגדול בביטחון ובידיעה העמוקה שיטפלו בו. המגע מאפשר לתינוק לבטוח באדם שמטפל בו וליצור רקמת יחסים קרובה ואיכותית. התינוק מגיע לעולם עם חושים פעילים והוא מגיב לאופן שבו נוגעים בו. הוא מזהה וחש את האווירה מסביבו לפי המגע שהוא מקבל, הצליל והמבט. אווירה זו עוזרת לו לפתח את האמון בעולם, לפתח את  האישיות שלו, בגילוי העצמי ובגילוי העולם והאנשים הסובבים אותו.

ליטוף נגיעה ועיסוי הם דרכים נפלאות לגדל את התינוק בביטחון ובלי חשש ופחד, וחיוניים להתפתחות התינוק. המגע מאפשר לתינוק לחוש אהבה ללא תנאי ולאם לקחת אחריות לקשר הנוצר בניהם.

למגע יש גם חשיבויות רבות הנסתרות מענינו:
המגע משחק תפקיד עיקרי בגדילת העצמות בתינוק הרך.

התינוק נולד עם שלד סחוסי, מה שמאפשר לו לשכב ברחם אמו בתנוחה עוברית. לאחר הלידה מתחיל תהליך בו כל תא סחוסי מתחלף והופך להיות תא סידן. העצמות בגוף גדלות מהאמצע כלפי חוץ לשני הכיוונים. המשימות העיקריות שנציבות בפני התינוק שאך זה יצא מהרחם הן להתחיל לאכול, לנשום ולגדול. חשוב לדעת כי שרירי השלד דבוקים לעצמות, ובכל פעולה השריר מתחכך בעצם, מכאן שגדילת העצמות מתרחשת רק בעקבות פעולת התחככות של העצמות  עם השרירים. לתינוק שנולד אין שרירים מפני שהוא שרוי בחוסר פעילות עצמאית. התינוק שנולד, נמצא במצב נייח הרבה יותר מהתקופה בה היה עובר ברחם. כאן אנחנו נתקלים בפרדוקס, העצמות בגוף התינוק צריכות לגדול לשם כך הן זקוקות לתנועה, אבל התינוק הרך שרוי רב הזמן ללא תנועה ותלוי בנו על מנת לזוז במרחב. הישרדות  שלנו בחיים תלויה ביצר הרעב, הצמא, המין והסקרנות.
 

הנשים שבינינו נולדות  גם עם יצר אימהות שטבוע בהן. היצר האימהי הוא יצר תלוי הורמונים. ההורמונים המופרשים בזמן ההיריון מאפשרים את גדילת התינוק ברחם. הלידה, שמתרחשת בזמן קצר יחסית להריון, היא טלטלה הורמונלית, לאחריה מגיעה התאזנות של ההורמונים. לאחר הלידה השדיים מפיקים חלב על מנת להזין את התינוק ולאפשר לו לשרוד. בזמן ההיריון התינוק ניזון בגוף אמו ולאחר הלידה התינוק ניזון מחוץ לגוף אימו, אבל עדין מחלב המופק בגופה.

​

שינוי מהותי נוסף המתחולל לאחר הלידה הוא הצורך האינסופי של האם לגעת בתינוקה וכך למעשה נפתר הפרדוקס. הנגיעה בתינוק מגרה את העצמות שלו לגדול ומעודדת את הפעלת השרירים ומערכת התנועה. עם הזמן האב מתאהב בתינוק ובשלב כל שהוא הוא מצטרף לנגיעה לחיבוק ולטיפול בו.

למעגל האוהבים הנוגעים והמחבקים מצטרפים הסבים והסבתות ובני משפחה נוספים. ככל שנוגעים בתינוק יותר, כך טוב לו יותר. הדבר תורם לרווחה הנפשית, הרגשית,הרוחנית והפיזית שלו. הוא לומד בחושיו להבחין בין האנשים שמסביבו, הוא מבדיל בניהם לפי הריח (הריח יוצר העדפות לגבי אנשים מסוימים). ומגיב למגע השונה שהוא מקבל מבני המשפחה השונים, מגע  נעים ורך, מגע  זיפי וכו....

הטבע יצר את התינוקות חמודים (ובאופן דומה את כל הגורים בטבע)ו לא בכדי. הדבר מבטיח שתינוק חמוד לא יתקל ביחס אדיש וכל אחד שנתקל בו  לא יעמוד בפיתוי וירצה לגעת לחבק לנשק ולדאוג לו. כאשר הילד גדל ומגיע לגיל 3-5, הוא אינו זקוק למגע של הסובבים אותו על מנת שהעצמות שלו יגדלו. הילד בגיל זה פעיל ביותר. הפעלתנות היא  למעשה צורך פיזי המאפשר לילד לגדול.(לעתים הסביבה לא מבינה את הצורך של הילד בפעלתנות המרובה הזאת ומדכאת אותה). 

לכל אחד מאיתנו יש במוח, באזור התחושתי, ציור של גבולות הגוף שלו שהוא למעשה תמונת הגוף כיחידה תלת ממדית המסתמכת על היכרות של מכלול אברי הגוף, תפקודם והקשרים בניהם. סכימת הגוף היא תחושה פנימית של מיקום האיברים ומודעות לקיומם גם בלי לראות אותם. הציור מספק  לנו נתונים לגבי הגובה, האורך והעובי שלנו. הצורך בו הוא הישרדותי. אדם שציור גופו במוח פגום לא יצליח להתנהל במרחב.

כאשר התינוק נולד, הוא נולד ללא הציור של גופו במוח ולמעשה הוא אינו מפריד בין גופו לבין סביבתו הקרובה. המכחול העיקרי שמצייר לתינוק את גופו הוא המגע.

המגע מתחבר לאזור התחושתי במוח ומשרטט לתינוק את סכימת גופו. הציור מתחיל להתפתח מהראש כלפי מטה והוא הופך להיות מכלול של מידע על צורת האיברים, גודלם משקלם,גבולותיהם והקשרים בניהם.

התינוק הגדל, מעדכן מידי  שבוע את הציור של גופו. חשוב שהציור יהיה אמתי על מנת שהתינוק יוכל להמשיך להתפתח באופן תקין. מכאן שככל שהתינוק יקבל מגע רב, מאנשים רבים יותר ובכל חלקי גופו, יתחזק הציור במוח והתינוק ידע היכן מתחיל ומסתיים גופו.

​

ישנה חשיבות רבה למגע בגב וברגלי התינוק מאחור. התינוק אינו רואה את החלק האחורי של גופו ורק מגע ועיסוי מאפשרים לו להתוודע אליהם.

בהדרגה התינוק מגיע לשלב בו הוא מתחיל לתת גירויים לעצמו, בנגיעה, מציצה ובהחזקת הרגליים והידיים בפה. כאשר התינוק מצליח להחזיק ברגליו, הציור נשלם והוא למעשה מוצא את כל גופו. התינוק חוזר ומעדכן את הציור לקראת כל שלב התפתחותי חדש אליו הוא מגיע. למעשה הציור מתעדכן עד סיום הגדילה על ידי מגע . הילדים שגדלים דואגים עם הזמן  לגעת בעצמם וגם לגעת באחרים. כאשר התינוק לומד להיות נייד הוא מקבל גירויי תחושתי מכל תנועה על גבי המשטח ומכל מגע עם חומרים וחפצים הנקרים בדרכו. עם הזמן ההיכרות של התינוק עם גופו משתכללת והוא לומד להפריד בין גופו לבין אמו וסביבתו.

התופעה המוכרת בה ילדים יוצרים "ערימת ילדים" היא למעשה מענה על הצורך שלהם להרגיש את גבולות גופם. על ידי כך למעשה הם משכללים את ה"סכימה" במוח שתהיה מדויקת ככל שאפשר, ותאפשר את המשך הגדילה המהירה, האופיינית  לילדים בגילאים האלה.הציור ממשיך ומתעדכן ובסוף  הגדילה הוא מתקבע.

לסיכום הרבו ללטף את התינוק ברכות ובכיף ובכך העניקו לו המון אהבה.
ליטוף בתנועות ארוכות, לאורך כל הגוף ובמגע עמוק מלמעלה למטה וחשוב גם מאחור, משחרר ומרגיע ונותן מקום לאנרגיה חדשה. המגע האוהב, חשוב להתפתחות התקינה של תינוקכם ונותן לו את נקודת הפתיחה הטובה ביותר לחיים.